ביטוח אחריות מקצועית [א']
ביטוח אחריות, לפי הגדרת חוק חוזה הביטוח [להלן: "החוק"], הינו ביטוח בו המבטח מתחייב לשפות את המבוטח בגין חבות כספית, אשר המבוטח עלול לחוב בה כלפי צד שלישי.
בדרך כלל, מקור חבותו של המבוטח אינו הסכם, אלא הוא נובע מהדין. חבות המבוטח נובעת, בדרך כלל, מהדין הכללי ובעיקר מדיני הנזיקין. בדרך כלל, מדובר בחבות הנובעת מעוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה.
על-פי הנוהג בשוק הביטוח התחייבות המבטח, בביטוח אחריות, יכול שתעשה בפוליסה על בסיס מועד התרחשות מקרה הביטוח, דהיינו, פוליסות המעניקות כיסוי ביטוחי למקרה ביטוח שאירע בתקופה מוסכמת-תקופת הביטוח. זוהי פוליסה על בסיס התרחשות מקרה [occurrence basis]. לדוגמא, פוליסת ביטוח חבות מעבידים או פוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, היא פוליסה שבסיס הביטוח שלה, הוא בסיס התרחשות המקרה. רוב פוליסות ביטוח האחריות הן על בסיס זה, אך קיימים חריגים ובולט בהם הוא הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית [ראה י. קיהל, ביטוח חבויות בישראל, 34-40 וראה סקירה כללית על ביטוח אחריות מקצועית, שם, 111-145].
פוליסה לביטוח אחריות מקצועית מיועדת לכסות בעלי מקצוע מפני חבות שהם עלולים לחוב בה כלפי צד שלישי, עקב הפרת חובתם כבעלי מקצוע [רואי חשבון, מהנדסים, עורכי דין, סוכני ביטוח ועוד]. בסיס הכיסוי בפוליסה זו הוא, בדרך כלל, בסיס הגשת התביעה [claims made basis]. תנאי הכיסוי על-פי פוליסת זו יוצרים מגוון של בעיות התאמה להוראות החוק ומהווים בחיי היום יום מקור לאי הבנות רבות. אנסה להבהיר מעט את הדברים ברשימה זו.
פוליסה על בסיס הגשת תביעה מציבה תנאי כפול לקבלת כיסוי ביטוחי. התנאי הראשון מחייב, כי אירוע מקרה הביטוח, דהיינו, הנסיבות העובדתיות המקימות את חבות המבוטח כלפי צד שלישי, התרחש בתקופת הביטוח הכוללת בדרך כלל תקופה רטרואקטיבית מוסכמת. התנאי השני מחייב, כי התביעה הנוגעת למקרה זה הוגשה נגד המבוטח במהלך תקופת הביטוח. הפוליסה מכסה רק תביעות, תובענות או דרישות המוגשות במהלך תקופת הביטוח. הוגשה תביעה שלא בתקופת הביטוח – אין המבוטח זכאי לכיסוי [י.קיהל, ביטוח חבויות, 137].
כך לדוגמא, קובעת הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית של עורכי הדין [שכבת בסיס]
"תמורת דמי ביטוח, כמפורט ברשימה, ישפה המבטח את המבוטח בגין תובענות אשר תוגשנה לראשונה נגדו במשך תקופת הביטוח המצוינת ברשימה".
יודגש, כי גם היקף הכיסוי מבחינת תנאי הכיסוי וגבולות האחריות הכספית נקבעים על-פי הפוליסה התקפה במועד קבלת התביעה, ולא על-פי הפוליסה שהיתה תקפה בעת התרחשות האירוע.
בעיות יסוד
מבנה הפוליסה יוצר מספר שאלות הנוגעות לבסיס הביטוח, המביכות את המבוטחים, המבטחים ואף את בתי המשפט [ראה: י. אליאס, דיני ביטוח (ב), 577-581]. הפסיקה בארץ דלה למדיי ואינה אחידה בגישתה, ובית המשפט העליון טרם דן, למיטב ידיעתנו, בבעיות המיוחדות אשר פוליסה על-בסיס הגשת תביעה מעוררת. עיון בנוסח החוק מלמד, כי לנגד מנסחיו עמדה פוליסת ביטוח על בסיס התרחשות מקרה ביטוח בלבד, ואין בו כל התייחסות נפרדת ומיוחדת לפוליסות על בסיס הגשת תביעה [ראה סעיף 65 לחוק].
נציג להלן מספר שאלות יסוד הנובעות מהגדרות תנאי הכיסוי בפוליסה מקובלת שערוכה על בסיס הגשת תביעה.
1. מהי משמעות "התקופה הרטרואקטיבית" הנזכרת בדרך כלל בפוליסה? האם פוליסה זו מכסה מקרי ביטוח שכבר התרחשו בעת כניסת המבוטח להסדר הביטוח?
2. מה משמעות המונח "תביעה" או "תובענה" בפוליסות על בסיס הגשת תביעה. מתי מתגבשת חבות המבטח לכסות את מקרה הביטוח?
3. מה משמעותו של חריג "היעדר ידיעה מוקדמת" המעוגן במרבית פוליסות ביטוח אחריות מקצועית.
4. מה משמעות "ידיעת המבוטח" על אירוע העלול לגרום לתביעה נגדו. מהן חובותיו של המבוטח בקשר לידיעה כאמור? ומהן תוצאות הפרת חובות אלו?
5. מהו היחס בין בסיס הכיסוי לסוגיית התיישנות תביעות. האם בסיס הכיסוי יוצר תקופת התיישנות מקוצרת?
השאלות שהוצגו הינן רק חלק ממגוון הבעיות אשר הביטוח על בסיס הגשת תביעה מעורר ובחלק הראשון נדון בשתי השאלות הראשונות. בהמשך ננתח בעיות נוספות ונדגים את האופן שבו הן מתעוררות בפרקטיקה היומיומית.
כיסוי רטרואקטיבי
עיון בנוסח המקובל של פוליסת ביטוח אחריות מקצועית אינו מותיר מקום לספק, כי הכיסוי חל גם על מעשים או מחדלים אשר יצרו חבות חוקית של המבוטח, אם אירעו בתקופת הביטוח או בתקופה רטרואקטיבית מוסכמת.
כך למשל, קובעת פוליסת ביטוח אחריות מקצועית של עורכי הדין:
"ובלבד שמעשה הרשלנות, הטעות או ההשמטה אירעו במשך תקופת הביטוח או במהלך חמש עשרה השנים שקדמו לתחילת הביטוח על-פי פוליסה זו…".
לכאורה, מכסה הפוליסה מקרי ביטוח שכבר אירעו בעבר והרי כיסוי כזה נוגד את עקרונות הביטוח, וראה סעיף 16(א) לחוק, הקובע כי "חוזה ביטוח למקרה של סיכון שבעת כריתת הוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה, בטל". אמנם ניתן להתנות על הוראות סעיף זה [ראה סעיף 39 לחוק], אך פוליסות על בסיס הגשת תביעה אינן בגדר התניה על הוראת סעיף 16(א), בשל אותו חריג שגרתי הנכלל בפוליסות ומסייג את תחולת הכיסוי, בכך שהמבוטח לא ידע ולא יכול היה לדעת באופן סביר, קודם לרכישת הביטוח, על נסיבות העלולות לגרום להגשת תביעה נגדו. הוראה זו קרויה תנאי היעדר הידיעה המוקדמת.
בדרך כלל, ניסוחו של חריג היעדר הידיעה המוקדמת קובע, כי המבטח לא יהיה אחראי לפי הפוליסה במקרה של תביעה כלשהי בגין רשלנות, טעות או השמטה שהובאו לידיעת המבוטח או שהמבוטח ידע עליהם לפני תחילת תוקפה של הפוליסה. חריג הידיעה המוקדמת יוצר בעיות קשות והדיון בהן ידחה לחלקה השני של הרשימה. למען השלמת התמונה נעיר כי מבוטח הרוכש ביטוח עם תחולה רטרואקטיבית, כאשר הוא יודע על סיכון ממשי כי תוגש תביעה נגדו ואינו מגלה עובדה זו, בפירוט הראוי, למבטח, סביר שתועלה כלפיו טענת חוסר תום-לב והעלמת עובדות מהותיות, זאת אף בהיעדר חריג היעדר ידיעה מוקדמת [ראה לעניין זה: ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד יובלים אגודה שיתופית ואח'].
משמעות המונחים "תביעה" ו"תובענה"
כיסוי על בסיס הגשת תביעה חל כאשר נגד המבוטח הוגשה תביעה או תובענה [להלן נשתמש במונח תביעה ] במהלך תקופת הביטוח. השאלות מהי "תביעה" ומה פירוש המונח "הוגשה" מפרנסות מחלוקות רבות, והינן מקור לאי הבנות וסתירות בפסיקת בתי המשפט.
"תביעה"
הגדרת המונח "תביעה" חיונית להגדרת היקף הכיסוי על-פי הפוליסה. מקובל שהמונח "תביעה" אינו מתייחס רק לתביעות המוגשות לבית המשפט, אלא כולל כל דרישה המופנית למבוטח. הבעיה הממשית נובעת מאינטרסים השונים המתעוררים כאשר הופנו אל המבוטח מספר דרישות, ואלו הופנו בתקופות ביטוח שונות ואצל מבטחים שונים. הפוליסות המקובלות מעניקות כיסוי לתביעות שהוגשו לראשונה במשך תקופת הביטוח. מטבע הדברים, כאשר מעורבים מבטחים שונים אשר כל אחד ביטח את המבוטח בתקופה אחרת, צפוי להתעורר ויכוח אם פניה מסויימת למבוטח מהווה דרישה, ואם ניתן לראות בה "תביעה". האם, לדוגמא, מכתב אשר מקבל מהנדס, הקובל על ליקוי מסוים במהלך הבניה, מהווה "דרישה" כמשמעותה בפוליסה? טענות, דרישות ובקשות שונות של לקוחות הם נחלתם של כל בעלי המקצוע ובוודאי שיקשה לראות בכולן דרישות או תביעות לפי הפוליסה.
בעיה נוספת מתייחסת למצב בו למבוטח נודע, במהלך תקופת הביטוח, על נסיבות העלולות לגרום לתביעה, אלא שטרם קיבל כל דרישה בקשר לכך [לעיתים מאחר ונסיבות אלו אינן ידועות ללקוח]. הפוליסה המקובלת דורשת מהמבוטח להודיע למבטח על כל אירוע העלול לגרום לתביעה נגדו. כך למשל נכתב בפוליסת ביטוח האחריות המקצועית לעורכי הדין:
"על המבוטח למסור הודעה בכתב למבטח… על כל אירוע העלול לגרום לתובענה או על תביעה או תובענה מייד כשיגיעו לידיעת המבוטח או נציגו, או כאשר יש חשש סביר שאדם כלשהו ייחס אחריות למבוטח בשל היפר חובה מקצועית כלשהי".
על אף שפוליסת ביטוח אחריות מקצועית אינן מגדירה, בדרך כלל, את המונח "תביעה" הרי שהמקובל הוא לראות כתביעה כל דרישה בכתב המופנית למבוטח והמייחסת לו הפרת חובה מקצועית באופן שגרם לנזק.
מקובל לראות כתביעה גם הודעה של המבוטח על אירוע או נסיבות העלולות לגרום להגשת תביעה נגדו בעתיד. משמעות הדברים היא, שכאשר המבוטח מודיע למבטח על האפשרות שתוגש תביעה נגדו, מנקודת ראות המבטח משמעות הדברים היא כאילו נמסרה תביעה למבוטח. אם אכן תוגש תביעה על-ידי הצד השלישי בעתיד, המבטח לו נמסרה ההודעה, חב בכיסוי, אלא אם המבוטח ידע על האפשרות שתוגש תביעה קודם לרכישת הביטוח.
הצלחנו למצוא פוליסת אחריות מקצועית אשר מגדירה באופן בהיר את המושג "תביעה" והיא פוליסת אחריות מקצועית לרואי החשבון משנת 2000, של חברת הביטוח סהר-ציון [כיום הראל] ומן הראוי לצטט את הגדרתה למונח תביעה:
"תביעה:
א. הודעה, דרישה, תביעה או תובענה שנמסרו למבוטח בכתב על-ידי צד שלישי והכוללים דרישה לפיצוי או כוונה לייחס למבוטח אחריות כתוצאה ממקרה ביטוח.
ב. הודעה בכתב של המבוטח למבטח על נסיבות העלולות לגרום לתביעה נגדו, שעשויה להיות מכוסה על-פי פוליסה זו".
מועד הגשת התביעה
מועד הגשת התביעה מהווה אף הוא עילה למחלוקת בין המבוטחים למבטחים. שאלת היסוד היא, האם נדרש, כתנאי, שהמבטח יקבל התביעה במהלך תקופת הביטוח, דרישה הגוררת ממילא את חובת המבוטח להעביר למבטח כל תביעה שהתקבלה אצלו ולהספיק לעשות זאת במהלך תקופת הביטוח. למותר לציין, כי מבטחים עומדים על כך שהתביעה תימסר לידיהם במהלך תקופת הביטוח, ואילו המבוטחים עומדים על הטענה כי די בכך שהתביעה נמסרה להם במהלך תקופת הביטוח, לצורך הקמת חובת הכיסוי, גם אם המבטח קיבל התביעה לאחר תקופת הביטוח.
לעיתים, אין הפוליסות המקובלות מתייחסות לשאלה אופן קבלת התביעה והעברתה למבטח, כך יתכן, עקרונית, מצב בו המבוטח עצמו, מטעם כלשהו, לא קיבל התביעה שהוגשה נגדו [מחמת אי המצאה] ואף על פי כן ניתן יהיה לראות בה תביעה שהוגשה לראשונה. יש להדגיש, כי קיימות פוליסות הדורשות במפורש, כתנאי נוסף, מסירת הפוליסה למבטח במהלך תקופת הביטוח. פוליסות אלו עלולות להוות מלכודת, משום שאם לא עלה בידי המבוטח להעביר התביעה למבטח במועד – הוא לא יהיה זכאי לכיסוי.
שאלה נוספת נוגעת ליחס שבין בסיס הביטוח לחובת המבוטח להודיע מיידית למבטח על אירוע מקרה הביטוח, חובה המעוגנת בסעיף 22 לחוק ובפוליסות הביטוח. כפי שהודגש, מסירת הודעה על אפשרות הגשת תביעה בפוליסות הנידונות, משמעה כאילו קיבל המבוטח תביעה וקמה חובת הכיסוי של המבטח. חשיבות מסירת ההודעה במועד הנה על כן גדולה יותר בביטוח מסוג זה, מאשר על פי פוליסות אחרות [ראה קיהל, שם 36]. הבדל זה גרם לכך, כי בית המשפט פסק במקרה אחד כי העברת התביעה למבטח, במהלך תקופת הביטוח, מהווה תנאי הנובע מבסיס הביטוח ואין לו כל נגיעה לחובה להודיע על מקרה הביטוח המעוגנת בסעיף 22 לחוק, ומשמעות קביעה זו שכשלון המבוטח להעביר למבטח התביעה בתוך תקופת הביטוח משמעו שחרור מלא של המבטח מחובת הכיסוי, ואין במקרה זה להחיל את הוראת סעיף 24 לחוק, הקובעת פטור יחסי ומותנה. על פסיקה זו נמתחה ביקורת חריפה, אך עדיין לא ניתנה בסוגיה זו הלכה מחייבת על-ידי בית המשפט העליון.
[ראה ע"א (ת"א) 2508/99 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד מוסך יוסי את שלמה - לא פורסם ולביקורת על הלכה זו, ראה ת"א (ת"א) 1818/99, בש"א 9708/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נגד גלצנר - לא פורסם, ומאידך ראה ע"א 412/99 (חיפה) איילון חברה לביטוח בע"מ נגד כמאל קוואס ואח' - לא פורסם].
מספר מסקנות מעשיות
ביטוח על בסיס הגשת תביעה, מעצם טיבו, יוצר בעיות מעשיות רבות למבקשים לרכוש כיסוי ביטוחי מלא. חלק מהבעיות מצאו פתרונן במסגרת הסדרים מיוחדים שערכו בעלי מקצועות שונים, אך פתרונות אלה הם נחלת המבוטחים באותם הסדרים בלבד. המסקנות המעשיות שלהלן אינן מתיימרות להוות ייעוץ משפטי, אלא הן נועדו להבהיר סיכונים קיימים בביטוח על בסיס הגשת תביעה. יודגש, כי על כל בעל מקצוע שאינו מצוי בתחום זה לקבל ייעוץ משפטי הולם. כן רצוי ביותר להיעזר בשירותי סוכנות ביטוח שהנה בעלת יידע מיוחד בתחום ביטוח האחריות המקצועית, כי סביר שסוכנות זו צפויה יותר להימנע ממשגים אופייניים לסוכני ביטוח, אשר אינם מבינים את הבעיות המיוחדות הכרוכות בביטוח אחריות מקצועית.
1. קיימות פוליסות אחריות מקצועית הקובעות תנאי, לפיו נדרש שהתביעה נגד המבוטח הוגשה נגדו ונמסרה למבטח בתוך תקופת הביטוח. פוליסות אלו הן מלכודת!! ויש להימנע מלרכוש אותן. יש לדרוש כי נוסח הכיסוי יתייחס לתביעות שיוגשו לראשונה נגד המבוטח במהלך תקופת הביטוח, ואין להסכים לכל תנאי נוסף.
2. בביטוח אחריות מקצועית מוענק כיסוי רק לתביעות המוגשות נגד המבוטח במהלך תקופת הביטוח. ללא קשר למחלוקות סביב מונחים אלו, ברורה מאליה החשיבות של קיום רצף ביטוחי ורכישת ביטוח גם כאשר המבוטח חדל לעסוק במקצועו מכל טעם. אשר על כן, לכל הפורשים מפעילות במקצועם, מומלץ מאוד לרכוש פוליסת פורשים, אשר תעניק כיסוי עבור תביעות שיתקבלו לאחר הפרישה בגין מקרים שהתרחשו לפניה.
3. על כל בעל מקצוע לדאוג לכך, כי במקרה של פטירה יהיה עזבונו זכאי לכיסוי ביטוחי כאילו פרש מעיסוק במקצועו. כל מבוטח חייב לדרוש הכללת סעיף כיסוי זה בפוליסה, אפילו תידרש לשם כך תוספת פרמיה.
4. בעלי מקצוע אשר היו מבוטחים בפוליסה אחריות אישית והעוברים לעבוד במסגרת משרדים המבוטחים בפוליסה משרדית, חייבים לוודא כי הכיסוי בפוליסה המשרדית מכסה פעולות מקצועיות שלהם בעבר מחוץ למסגרת המשרד, ואינו מתייחס רק לפעילות במסגרת המשרד. אם אין הדבר כך, עליהם לדרוש את הרחבת הכיסוי ולחילופין לרכוש פוליסת פורשים שתמשיך לכסות אותם בגין פעילות העבר. אם לא ניתן לרכוש פוליסה כזו, רצוי להמשיך ולהיות מבוטח גם בביטוח אישי.
5. על מנת למנוע כל מחלוקת, במיוחד במקרים של חילופי מבטחים, אך גם במקרה של שינוי בהיקף הכיסוי הביטוחי, יש להודיע מייד בכתב למבטח על כל אירוע העלול לגרום לתביעה. הודעה מיידית כאמור מבססת את חיוב המבטח להעניק כיסוי ביטוחי ומונעת העלאת טענות כגון ידיעה מוקדמת, אי מסירת תביעה במועד, אי מסירת הודעה במועד וגרימת נזק למבטח ועוד טענות מסוג זה, המשמשות מבטחים לצורך התנערות ממתן כיסוי למבוטח.
4. תשומת לב מיוחדת נדרשת במקרה של שותפויות מתפרקות, בהן לשותפים היה כיסוי לפעילות במסגרת שותפות שאינה קיימת ולאחר מכן עברו לפעילות במשרד/שותפות אחרת. אם למבוטח היה ביטוח שכיסה את פעילותו המקצועית במסגרת שותפות אחת, והוא עבר לפעילות במסגרת שותפות אחרת, הרי שבדרך כלל פוליסת האחריות המקצועית של השותפות החדשה, לא תכסה פעולות שביצע המבוטח במסגרת השותפות הקודמת. כאן מומלץ, בדרך כלל, כי במסגרת פירוק שותפות ירכוש בעל המקצוע הפורש מהשותפות, פוליסת פורשים, ביחס לפעולתו במסגרת השותפות ו/או שהשותפות החדשה תקבל על עצמה האחריות לכל פעילותו בעבר ותרכוש פוליסת ביטוח אחריות מקצועית מורחבת בהתאם לכך.
הערה לסיום החלק הראשון
פוליסות ביטוח על בסיס הגשת תביעה, הן פוליסות בעייתיות מאוד. בענף ביטוח האחריות המקצועית שולטות פוליסות ביטוח אלו, ובמידה רבה הדבר נובע מתכתיב מבטחי המשנה. למען ההגינות יש לציין, כי גם פוליסות אשר בסיס הביטוח בהן הוא מועד התרחשות מקרה הביטוח, מעוררות קשיים במקרים מסויימים. יש להדגיש, כי מעבר בין שיטת ביטוח אחת לשניה, במקום בו הוא אפשרי, הינו מסוכן ביותר למבוטחים, ודורש התאמות מיוחדות, במיוחד בכל הנוגע להכללת סעיף כיסוי רטרואקטיבי. אם הצלחנו לעורר בבעלי המקצוע את ההבנה עד כמה חשוב להקדיש מאמץ מיוחד ולקבל ייעוץ מתאים בכל הנוגע לרכישת ביטוח אחריות מקצועית, והיה זה שכרנו
עו"ד משה גולדבלט – עו"ד העוסק בתחומי נזקי הגוף ביטוח ורפואה ומשפט
משרד: שדרות גושן 31
קרית מוצקין
טלפון : 04-8738162
כתובת אתר : http://www.gsa-law.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
זהירות – ביטוח אי כושר עבודה
אחד החששות הקשים ביותר המלווים את העובד, שכיר כעצמאי, הוא החשש שעקב מחלה או תאונה לא יוכל להמשיך בעבודתו ולפרנס את עצמו ואת משפחתו. אם העובד הינו חבר בהסדר פנסיוני ובתוכנית פנסיה מקיפה, הוא זכאי לכיסוי בגין מחלה ונכות על-פי תקנון קרן הפנסיה, והשאלה של התאמת ההסדרים על-פי תקנוני קרנות הפנסיה לצרכים של המבוטחים הנה נושא לדיון נפרד.
חלק ניכר מהשכירים במשק ורבים מאד מהעצמאיים, שאינם מואגדים, רוכשים ביטוח אי כושר לעבודה, אשר נועד להקנות להם מידה של ביטחון מפני נכות קשה שתשלול מהם את כושר העבודה. רובן של הפוליסות דורשות כי אובדן הכושר לעבוד יעמוד על שיעור 75% מכושרו של המבוטח לעבוד במקצועו, או בעיסוק סביר אחר. ישנן פוליסות המעניקות כיסוי אי כושר מקצועי באופן שאי הכושר של המבוטח יתייחס רק למקצועו או עיסוקו של המבוטח בשנים שקדמו להיווצרות הנכות ששללה מהמבוטח כושר עבודתו. קיים גם כיסוי לנכות חלקית בעלות גבוהה יותר. כן נדרשת בדרך כלל תקופת המתנה של שלושה חודשים.
קיים ויכוח ארוך ומורכב מה עדיף: ביטוח מנהלים, או ביטוח מעורב בחברת ביטוח, או חברות בקרן פנסיה. ויכוח זה בעיקרו הינו ויכוח כלכלי, ואיני מתיימר לחוות דעה בנושא כלכלי מורכב זה. כתבה זו עניינה מתמקד בביטוח אי כושר עבודה שהנו אחד מהכיסויים הנרכשים במסגרת ביטוח מנהלים או בהסדר ביטוח מעורב לעצמאים.
למעשה טרם התגבשו הנחיות או קריטריונים מוגדרים לפיהם ניתן לקבוע אם אדם מסוים איבד את כושר עבודתו, ומהו השיעור בו פחת כושר עבודתו. גם במקרים בהם הוכר נכה כמי שאבד 75% מכושר עבודתו על-פי מבחני חוק הביטוח הלאומי [ועקב כך הוא זכאי לקצבת נכות מלאה], עדיין אין חברות הביטוח רואות עצמן קשורות לממצאי הביטוח הלאומי, ואלו אף אינם קבילים כראיה בכל תביעה שיגיש המבוטח לבית המשפט. ברור כי במצב דברים זה חברות הביטוח אינן מהססות לטעון כל טענה אפשרית, על-מנת להמנע מלשלם למבוטח תגמולי אי כושר עבודה.
כאשר מבוטח נתקל בסירוב חברת הביטוח, עליו להגיש תביעה לבית המשפט ולצרף לתביעה חוות דעת רפואית, רצוי גם של רופא תעסוקתי, הקובעת את שיעור אי הכושר לעבודה שנגרם לו עקב נכותו. חברת הביטוח תצרף חוות-דעת נגדית, ולבסוף ימנה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו. אותו הליך יחול אפילו יטען המבוטח כי עקב מחלה נשלל כושרו לעבוד במשך שישה חודשים והוא תובע רק תגמולים בגין שלושה חודשים מעבר לתקופת ההמתנה. במקרה של סירוב חברת הביטוח לשלם, על המבוטח לשקול עלות הגשת תביעה הכוללת עלות הגשת חוות דעת רפואית [כ-5,000 ש"ח לפחות ללא התחשבות במרכיב שכר טרחת עו"ד], אל מול סיכויי התביעה, משך הזמן בו היא תתברר וכיו"ב. ברור שעלות ניהול התביעות הנה כלי נשק רב עצמה, המשמש את חברות הביטוח במלחמתן המסורתית במבוטח.
עם קבלת התביעה נוהגות חברות הביטוח לערוך תחקיר מקיף על עברו הרפואי של המבוטח, ואם מתגלה דבר מה חשוד הן מיד מזדרזות להתנער מאחריות ואף מזדרזות לשלוח הודעת ביטול הפוליסה. במקרה כזה, על המבוטח האומלל, שהינו בדרך כלל נכה קשה ללא מקור פרנסה, לנהל לא רק מאבק לתגמולי ביטוח, אלא גם לקבלת הצהרה מבית המשפט שביטול הפוליסה היה שלא כדין.
מצב דברים זה אינו קיים בקרן פנסיה בה חבר הטוען למחלה או נכות, השוללים ממנו כושר עבודתו, רשאי לפנות לוועדה רפואית של הקרן. על ועדה זו יש ערעור לוועדת עררים וכן לבית הדין לעבודה. החבר זכאי לברור ענייני של תביעתו, ואינו נדרש כלל להציג חוות-דעת רפואיות שעלותן אלפי שקלים. יתר על כן: אין הוא צריך לחשוש כי עצם הגשת תביעתו תגרור הפסקת חברותו בקרן הפנסיה.
יש בידי סיפור קטן שיש בו כדי להדגים את הנטען ברשימה זו. פוליסות ביטוח מנהלים ופוליסות מעורבות אחרות כוללות, בדרך כלל, רכיב ביטוח נוסף המקנה פיצוי למי שנותר נכה בגין תאונה. מבוטח ותיק נפגע בתאונה ביד ימין ונקבעו לו 20% נכות. על כן הוא פנה לתבוע גם את הפיצוי המגיע לו מכוח ביטוח התאונות, שנכלל במסגרת ביטוח המנהלים שלו. חברת הביטוח מיד ערכה תחקיר יסודי וגילתה שמספר שנים לפני התאונה התלונן המבוטח על כאבי גב!! חברת הביטוח פעלה מיד, ולא זו בלבד שדחתה את התביעה, היא גם ביטלה הפוליסה על כל רכיביה. המבוטח פנה מיד בטרוניה וטען כי הוא אינו סובל כיום מכל פגיעה בגבו וכל תביעתו הינה בשל נכות מתאונה שפגעה בידו. כאבי הגב מהם סבל בעברו הרחוק, ואשר מהם אינו סובל כלל היום, אינם קשורים כלל לתביעתו. עד עצם היום הזה מסרבת חברת הביטוח [מהגדולות בענף] לשלם הפיצוי בגין נכות מתאונה, והעניין ימשיך ויידון מן הסתם עוד זמן ניכר.
מן הדין לתבוע מהמפקח על הביטוח לעשות סדר בענף חיוני זה. יש להתקין מיד תקנות אשר מכוחן יוקמו ועדות רפואיות, אשר כל המבוטחים בביטוח אי כושר עבודה יוכלו להגיש אליהן תביעות. על הוועדות לפעול במסגרת עצמאית, המנותקת מחברות הביטוח, ולאפשר לכל מבוטח לפנות בתביעה ללא חשש מנקמנותן של חברות הביטוח וללא מורא, שמא תביעתו תוליך לביטול פוליסת הביטוח שלו. יש לדאוג כי המבוטח יוכל לערער על החלטת ועדה רפואית ולחזור ולערער בפני בית הדין לעבודה. לשם כך אין להירתע מלהרחיב את סמכויות בית הדין לעבודה, שכן מדובר בזכויות סוציאליות, אשר בית הדין אמון על הטיפול בהן.
חוק חוזה הביטוח מגביל מאד את זכותו של המבטח לבטל פוליסה ו/או להתנער מאחריות לפי הפוליסה בשל אי גילוי עובדות מהותיות על-ידי המבוטח. הוראות אלו הוחלו בשינויים המחויבים גם על ביטוחי ממחלה ונכות [ראה סעיפים 7, 43 ו54(א) לחוק]. יש לדאוג לכך שחוק חוזה הביטוח יהיה ברור וחד-משמעי בנושא זה. משום מה עדיין סבורות חברות הביטוח שיש ביכולתן לבטל פוליסות ביטוח אי-כושר עבודה, בכל עת בה ימצאו אי התאמה כלשהי בין הצהרת המבוטח על מצב בריאותו קודם לביטוח, לבין מה שנרשם בתיעוד הרפואי. יש לשים קץ למצב בלתי נסבל בו עתידן וגורלן של מאות אלפי משפחות נתון לשבט ולחסד בידי מחלקות התביעות של חברות הביטוח.
ולבסוף: אי אפשר שלא לזכור כי חברות הביטוח השתלטו לאחרונה על קרנות הפנסיה. קשה שלא לחוש חרדה עמוקה לגורל החברים בקופות הפנסיה אם יאומצו שיטות הטיפול בתביעות נכות, מחלה ואי כושר עבודה הנהוגות בענף הביטוח לקרנות הפנסיה.
עו"ד משה גולדבלט – עו"ד העוסק בתחומי נזקי הגוף ביטוח ורפואה ומשפט
משרד: שדרות גושן 31
קרית מוצקין
טלפון : 04-8738162
כתובת אתר : http://www.gsa-law.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
דמי הניהול באפיקים הפנסיוניים השונים וכפרמטר להחלטה
השינויים הרבים שחלו באפיקים הפנסיונים ואפשרויות המעבר מקופה לקופה באפיקים השונים קרנות הפנסיה קופות גמל ביטוח מנהלים מחייבים כל עובד לעשות בדיקה מחודשת של מצבו הפנסיוני ולבצע בחירה ותכנון אופטימאליים של המסלול הפנסיוני או השילוב הפנסיוני הרצוי באופן אישי לכל עובד .
יחד עם זאת יש חשיבות גדולה לפרמטר דמי הניהול בבחירת קופת החסכון הפנסיוני הרצויה לעובד והפערים שינבעו מדמי הניהול פרישה יכולים להגיע לעשרות אלפי שקלים בין האפיקים השונים בהגיע העובד לגיל הפרישה , ולוא רק בגלל דמי הניהול .
דמי הניהול בקופות גמל
לכל קופת גמל יש שיעור דמי ניהול שונה וכמכלול נעים דמי הניהול בין 0-2 מהצבירה .גובה דמי הניהול ושיעורן אינו קשור לתשואה .
קופות גמל בנקאיות 0-1 אחוז מהצבירה
קופות גמל פרטיות 1-2 אחוז מהצבירה
דמי הניהול בקרנות הפנסיה החדשות
עד 6% מהפרמיה + עד % 0.5 ? מהצבירה
אולם בפועל , כתוצאה מהתחרות בין קרנות הפנסיה, מקומות עבודה גדולים או מעבידים וועדי עובדים שעושים מכרזון פנסיוני בין קופות הפנסיה השונות באמצעות יועץ פנסיוני וכאשר מתמקחים , מקבלים דמי ניהול מוזלים של :
עד 2% מהפרמיה + 0.25% מהצבירה
ההפרש בדמי הניהול יכול להיות בקיצוץ דמי הניהול בפועל או במתן הטבות ביטוחיות שוות ערך להנחה או שילוב ביניהם .
דמי ניהול בביטוח מנהלים
דמי הניהול של פוליסות מ-שנת 2004-2005
הגבוה 13% שנה 1 עד 5 מהפרמיה + 1% מהצבירה
בשנים 6-10 ממוצע 7% מהפרמיה + 1% מהצבירה
קיימות פוליסות בהן לא גובים דמי ניהול על רכיב הפיצויים
עיסקי למנהלים : דמי נהול 11% מהפרמיה + 1% מהמצטבר
הנמוך 5% קבוע מהפרמיה + 1% מהצבירה
כמו כן קיים קנס שבירה כאשר מופסק ביטוח מנהלים
15% שנה א'
12% שנה ב'
9% שנה ג'
6% שנה ד'
3% שנה ה ומשנה 6 ללא קנס משיכה .
בביטוחי המנהלים הישנים יש דמי ניהול שונים מהנוכחיים ולעיתים גבוהים מהם .
בפרופיל מנהלים דמי ההקצאה 20%
**ביטוחי חיים פרטיים דמי הניהול גבוהים יותר מהמצוין לעיל .
צריך לקחת בחשבון שבקופות ביטוח המנהלים בהעברת החסכון בשנים הראשונות יהיה קנס פדיון .
טוב יעשה כל עובד אם ישקלל את דמי הניהול בתוך הפרמטרים השונים הקובעים את השילוב הפנסיוני האופטימאלי לטובת עתידו הפנסיוני ועתידה הכלכלי של משפחתו ויפנה ל יעוץ פנסיוני אישי אצל מומחה פנסיוני בעל רקע מקיף בתחומי ביטוח מנהלים ביטוח חיים קרנות פנסיה קופות גמל , וניסיון ב יעוץ פנסיוני ומוניטין ורקורד מוכח בתחום המקצועי הביטוחי פנסיוני . זאת על מנת מנת לבחון את מצבו הפנסיוני הקיים וביצוע התאמות הנובעות משינויים כוללים בענף ה ביטוח וה פנסיה שינויים אישיים שחלו אצל העובד שינויי שכר שינויי מצב בריאות שינויים במצב האישי המשפחתי ועוד , ליצירת מערך פנסיוני אישי מקיף וטוב יותר במחיר מוזל יותר .
המרכז לחדשנות פינאנסית
ד"ר שלמה חזן
יעוץ פנסיוני ביטוחי | יעוץ סיכונים משפחתי | יעוץ פרישה
טל 09-8809013 פקס 09-7673496 נייד 052-8826620
אתר אינטרנט : מה כדאי לי , ביטוח פנסיה גמל יעוץ ביטוח פנסיוני
www.keday.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
השמאי טעה – השמאי ישלם
שמאים ומומחים, בכל תחום, חבים חובת זהירות כלפי מזמיני חוות-דעתם. התרשלות שלהם עלולה לחייב אותם בהוצאות לא רק כלפי מזמיני חוות-הדעת, אלא גם כלפי כל אדם אחר העלול להסתמך עליה ולהינזק מכך.
עוולת הרשלנות מבוססת על מספר יסודות שרק עם קיומם בו-זמנית, משתכללת אחריות בגין רשלנות. ואלו היסודות: חובת זהירות, התרשלות באי קיומה וגרימה של נזק.
קיומה של חובת זהירות בין שמאי לבעל זכויות בבניין מטילה על השמאי את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לבעל הזכויות. חובתו של השמאי אינה מוחלטת מאחר שהוא לא מבטח. החובה המוטלת עליו היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים.
מבחנה הקובע של ההתרשלות הינו מבחנו של האדם הסביר, וכך הוא בנוגע לשמאים. נקבע, כי אין סיבה של מדיניות משפטית לבסס אחריות רק על קשר בין המזמין לשמאי. קשר זה מקים יריבות חוזית ישירה אך היריבות הנזיקית רחוקה בהרבה וחובקת את אלה העלולים להיפגע במישרין מחוות דעת שגויה.
בית-המשפט קבע, כי "קיומה של חובת זהירות מושגית הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק לקיומה של חובת זהירות של שמאי כלפי בעל זכויות בבניין הנמכר. בצד חובת הזהירות המושגית צריך לבסס קיומה של חובת זהירות קונקרטית".
לבעלי המקצוע, אם כך, עומדת אחריות וחובת זהירות באשר לחוות-דעת הנערכות על-ידם. לכן ראוי לשקול היטב נקיטת הליכים כנגדם ולבחון
בראש ובראשונה את רצינות העילות והיותן ראויות. במקרים בהם לא נעשה כן, עלול בית-המשפט, ובצדק, להשית הוצאות כבדות דווקא על התובע.
במקרה שהיה נידון עניינו של שמאי מקרקעין שערך חוות-דעת רשלנית. בכתב התביעה נטען, בין יתר הטענות החמורות שהועלו, כי הרשלנות המיוחסת לשמאי היא בעיקר בכך שחוות-הדעת הסתירה והעלימה את זכויות התכנון, תוכניות בניין עיר החלות על הנכס הנישום.
עוד נטען, כי השמאי נמנע ביודעין מלגלות בחוות דעתו השמאית את תוכניות בניין העיר הרלוונטיות. בסופו של ההליך נדחו טענות התובע לחלוטין, נקבע כי חוות-הדעת היתה מקצועית וראויה, כי השמאי נהג בזהירות ראויה, ערך את כל הבדיקות הנחוצות ומסר את כל המידע הדרוש. הטענה כי הוא לא מסר בחוות דעתו מידע נחוץ נמצאה בלתי מבוססת, והתובע חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל לשמאי.
עם זאת, עצם קיומו של הליך משפטי עבורו נדרשה חוות-דעת השמאי אינו מקנה חסינות לעורך-חוות הדעת. אם התברר כי חוות-דעת מקצועית היתה רשלנית והסבה נזק, בין במסגרת הליך משפטי ובין מעבר לו, תעמוד אחריות למומחה שערך אותה והוא יידרש לשפות את הניזוקים ממנה.
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
מנסים לפצל את הנזק
חברות הביטוח נוהגות, במקרים רבים, לקבוע לניזוק בתאונת דרכים "אשם תורם" שלא לצורך. מה שהן עושות זה לקזז מסכום הפיצוי המשולם על-ידן סכומים ככל העולה על רוחן, בעילות שונות ומשונות. עד לאחרונה היו הנזקים על פגיעה מאחור ברכב מוטלים על אחריותו המוחלטת של הפוגע. אבל בתקופה האחרונה צצה טענה מקורית חדשה מצדן של חברות הביטוח, בניסיון להקטין את סכומי הפיצוי המשולמים.
הטענה החדשה עולה כמעט אוטומטית בכל מקרה של תאונת "שרשרת", וגורסת כי אין לפצות את הניזוק על נזקיו בקדמת הרכב, להבדיל מחלקו האחורי, בטענה שפגיעת הרכב הניזוק ברכב שנמצא לפניו היתה לפני פגיעת הרכב המבוטח (האחרון בשרשרת) בו.
הנחת העבודה של חברות הביטוח היא כי אם יקבל בית-המשפט את הטענה, אף במאזן הסתברויות (50%), יקבע כי לא הוכח שהנזק בחלקו הקדמי של הרכב הניזוק נוצר בשל פגיעת הרכב האחרון בשרשרת (העדר "קשר סיבתי") ואזי יחוב הפוגע אך ורק בנזק שהוסב לרכב בחלקו האחורי.
השוואה בין הנזקים
לשם "ביסוס" הטענה הנ"ל, הנעדרת לרוב תמיכה בעדויות, נוהגות חברות הביטוח לערוך "השוואה" בין סכום הנזק בחלקו הקדמי של הרכב לחלקו האחורי. אחת הטענות היא שבפגיעה מאחור לא יעלה על הדעת כי סכום הנזק בחלקו הקדמי של הרכב יעלה על סכום הנזק בחלקו האחורי.
לפי הגיונה של אותה טענה, עיקר עוצמת הפגיעה בתאונה מסוג זה הוא מאחור ולפיכך גם סביר להניח שבצד זה יהא עיקר הנזק, אחרת יש להניח כי קודם
לפגיעה מאחור התרחשה פגיעה מלפנים.
ליקוי בסיסי בהגיונה הפנימי של טענה זו הינו כי אין כל קשר בין רכיבי הרכב הנמצאים בחלקו הקדמי של הרכב לאלה המצויים בחלקו האחורי, ובוודאי שאין כל זהות ביניהם. ייתכן בהחלט שפגיעה בעוצמה זהה בחלקו האחורי של הרכב ובחלקו הקדמי יסבו מערכת נזקים שונה לחלוטין לרכיבים שונים, ומובן מאליו שגם סכום הנזק יהיה שונה ? ולא ייטה בהכרח לכיוונו של החלק האחורי.
בית המשפט בעד המבוטחים
במקרה מסוג זה שהוכרע בערכאות קבע בית-המשפט , לאחר שמינה מומחה מטעמו, כי "גובה הנזק הינו פונקציה של החלקים הרבים הממוקדים בקדמת הרכב שמחייבים החלפה בעלות גבוהה, לעומת עבודות תיקון בחלק האחורי שאינן כרוכות בהחלפת חלקים.
למען האמת, גם השכל הישר, אותו מגייסים הנתבעים, תומך במחשבה זו".
עוד הוסיף וקבע בית-המשפט, כי "גם אם רכבו של התובע היה עדיין בתנועה לקראת עצירה, והמכה הקלה מאחור 'עזרה לו' להיהדף קדימה, אני עדיין רואה את הקשר הישיר בין הפגיעה מאחור לנזק הקדמי, ומכל מקום הטענה של הנתבעים שרכב התובע פגע ברכב שלפניו ורק לאחר מכן נפגע על ידי הנתבע לא הוכחה".
בכך השיב בית-המשפט את נטל הראיה למקומו הטבעי באירועים מסוג זה ? על הפוגע מאחור ? שהרי ברור כי הוא שנמנע משמירת מרחק מתאים או שנהג במהירות מופרזת בנסיבות העניין. נטל הראיה להוכיח אחרת, וקל וחומר כי עובר לפגיעה מאחור התרחשה פגיעה מלפנים, רובץ במלואו על הנהג הפוגע והמבטחת. למקרים מסוג זה בדיוק, כך נראה, כיוון המחוקק בעת שקבע סעד של "ריבית מיוחדת" בחוק חוזה הביטוח.
במקרה נוסף התייחס בית-המשפט למספר הפגיעות מלפנים כאינדיקציה לזיהוי הפגיעה הראשונה, בקובעו כי "גרסת הנתבעים לפיה, התאונה בה נפגע רכב התובעת מלפנים, ארעה לפני התאונה עם רכב הנתבעים, היא גרסה שאין לקבלה. באם גרסה זו אכן הייתה מתקבלת, הרי שלרכב התובעת היו צריכות להיות שתי פגיעות מלפנים, האחת – עקב התרחשות התאונה לפני הפגיעה בה פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת, והשניה – בעקבות ההדיפה שהדף רכב הנתבעים את התובעת"
עם זאת, כאשר ההפרש בין הנזק בחלקו האחורי של הרכב וחלקו הקדמי גדול במיוחד נראה כי יהא זה הגיוני להשליך מכך גם על עוצמת הפגיעה. כך אף נהג בית-המשפט באחד המקרים בו היה הנזק מלפנים גדול במיוחד (פי 35 לערך) ביחס לנזק מאחור.
בתי-המשפט דחו במקרים רבים טענות מבטחות לפגיעה מלפנים שקדמה לפגיעה מאחור, בקשר לגרימת הנזק מלפנים, ובאחד המקרים אף השכילו לעשות כן כאשר אכן אירעה פגיעה קודמת מלפנים, אך זו היתה קלה ולא הסבה נזק. משכך ראה לנכון בית-המשפט להטיל את מלוא האחריות לנזקי הרכב על הרכב הפוגע.
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
הקיזוז ועונשו
קיזוז או הפחתת הפיצוי המשולם על-ידי חברות הביטוח, הן למבוטחים והן לצדדים שלישיים שניזוקו (ביטוח צד ג') באשמת המבוטחים, הפך זה מכבר לנוהג מוכר בלא סיבה של ממש. הטענות נעות מ"מחלוקת" על גובה הנזק והאחריות לתאונה (או טענת אשם תורם) ועד להפחתת "מע"מ", שכ"ט השמאי או עורך דין. כך עשוי הזכאי לתגמולי הביטוח למצוא עצמו מול צ'ק ממנו קוזזו עד 50% מסכום הנזק ללא הסבר או עילה של ממש.
במקרים רבים מבליגים על כך הניזוקים, "סופגים" את ההפחתה (ואת זעמם) וממשיכים בשגרת יומם עד הפעם הבאה. על כך בדיוק נסמכות חברות הביטוח כאשר הן קובעות, שרירותית, את סכום הפיצוי. כבר עסקנו בהוראת החוק, שאינה מוכרת למרבית המבוטחים (או הצדדים ה"שלישיים"), הקובעת כי תגמולי ביטוח, שלא שולמו בתום-לב על-ידי המבטחת בתוך 30 יום (מהמועד בו היה ברשות המבטחת המידע הרלוונטי), ישאו ריבית של עד פי 3(!) מהריבית החוקית הקבועה (בנוסף לריבית החוקית) ("ריבית מיוחדת").
סומכות על בתי המשפט
באותם "קיזוזים" שרירותיים נסמכות חברות הביטוח, מעבר לסטטיסטיקה הפרקטית הגורסת כי מרבית הניזוקים לא יתבעו את ההפרש בבית-המשפט, על ההנחה כי בתי-המשפט לא יעשו שימוש בסמכותם לפסיקת "ריבית מיוחדת" כנגדם.
למרבה הצער נראה כי עד לאחרונה נסמכו חברות הביטוח בצדק על אותה הנחה, מאחר שבתי-המשפט נהגו הססנות יתר ולא ששו לעשות שימוש בכלי שהעמיק לרשותם החוק. אותה מגמה פגעה כמובן בניזוקים עצמם והעשירה, שלא כדין, את חברות הביטוח שהוסיפו להחזיק באותם כספים, בכיסן, תקופות ממושכות (עד למתן פסק-הדין) תוך פגיעה בניזוק ורווח של ריבית בנקאית (לפחות) לעצמן ? אותה תופעה ממש אותה נועד החוק למנוע.
המבטחות נסמכו על מגמת בתי-המשפט כמו גם על הטענה כי אותה הוראת חוק, הקובעת "ריבית מיוחדת", נועדה להגן על מבוטחים בלבד להבדיל מצדדים שלישיים, קרי: חלה אך ורק בתביעות של מבוטח כנגד הפוליסה.
אלא שבאחרונה נראה כי בתי-המשפט השכילו להבין את השלכותיה הכלכליות הקשות של הימנעותם, השיטתית כמעט, מפסיקת ריבית מיוחדת ואת הפגיעה בניזוקים עקב כך. במספר פסקי-דין שניתנו לאחרונה גילו חברות הביטוח (במגמה שהחלה, כך נראה, דווקא בבית-משפט השלום בפתח-תקוה) כי הסנקציות הקבועות בחוק על התנהגות חסרת תום-לב שלהן לא ייוותרו לאורך זמן ככלי ריק מתוכן.
החברה תישא במחיר
בפסק-דין, שניתן ביום 8/1/04 על-ידי השופטת נירה דסקין (ת.א. (פ"ת) 3308/03 מינגוב נ' כריסי ואיילון חברה לביטוח בע"מ), הוכיח בית-המשפט אסרטיביות שיפוטית משהראה כי כאשר מקזזת מבטחת מסכום הפיצוי שלא בתום-לב, גם במקרה של ניזוק שאינו המבוטח (צד שלישי), תיאלץ היא לשאת, בסופו של יום, במחיר החוקי לכך.
באותו מקרה (תאונת שרשרת) טענה בתחילה המבטחת כי הקיזוז (כ-20%) נובע מ"אשם תורם" של הניזוק (שלשיטתה פגע ברכב שלפניו קודם לפגיעת רכב המבוטח בו מאחור ובשל כך סירבה להכיר באחריותה לנזק בחלקו הקדמי של הרכב). בהמשך ההליך ניסתה המבטחת לשנות את עמדתה וטענה כי הקיזוז נובע מקיזוז מע"מ. לשם כך נתלתה המבטחת באחת ממספר אסמכתאות שהמציא לה הניזוק, שלשיטתה "הטעתה" אותה.
אותה אסמכתא היתה תצהיר שהגיש הניזוק, קודם לתחילת ההליך המשפטי, במסגרתו הצהיר כי אין למונית ביטוח מקיף. באותה טעות סופר ("מונית" במקום "רכב") נתלתה המבטחת תוך שהיא מתעלמת ממסמכים נוספים שהמציא לה הניזוק באותו מעמד הקובעים כי המדובר ברכב פרטי (כגון רישיון הרכב, חוות-דעת שמאי, תמונות הרכב וחשבונית תיקון מקורית).
השופטת דסקין קבעה, כי "לא מצאתי כי בנסיבות האופפות הוטעתה חברת הביטוח לסבור שרכבו של התובע הינו מונית. מסמכי הרכב היו בפני חברת הביטוח, וכך גם חוות-הדעת, ומהם עולה כי גם לו רצה התובע להטעות גוף נכבד כמו חברת ביטוח, לא היתה צולחת דרכו. ניסיון החיים והשכל הישר מלמדים, כי ניתן לסמוך על חברת הביטוח, שבעת שהיא מטפלת בדרישה היא בודקת את המסמכים, ואינה מסתפקת באמירה כלשהי לגבי טיב הרכב שנפגע (ההדגשה שלי ? ת.ר.)". באותו מקרה חייב בית-המשפט את המבטחת בתשלום מלוא הסכום שקוזז וכן ריבית מיוחדת בשיעור של פי 2 מהריבית הקבועה בחוק.
להרחיב את המגמה
מן הראוי שהמגמה החדשה תורחב על-ידי בתי-המשפט וייעשה בה שימוש שוטף בכל מקום בו לא שולמו סכומים לניזוק בתוך המועדים הקבועים לכך בחוק, וזאת בחוסר תום-לב. על בתי-המשפט ליישם את לשון החוק שבמקרה זה הינה ראויה ונועדה לאזן חוסר שיוויון בסיסי וקבוע שבין הניזוק לבין חברת הביטוח.
יש לזכור כי מעבר לעוצמה הכלכלית הנתונה לחברות הביטוח והמאפשרת להן עמידות לאורך זמן (גם בהליך משפטי ממושך), הניזוק הממוצע מתקשה עד מאוד לספוג את נזקי הקיזוז השרירותי לאורך זמן. גם עלויות ההליך עצמו גבוהות יותר עבור הניזוק מאשר לחברת הביטוח (המעסיקה עורכי-דין בתעריף קבוע). על בתי-המשפט לשאוף למצב בו, בהעדר פשרה בין הצדדים, יושב המצב לקדמותו (עובר להתרחשות האירוע) שהרי לשם כך נועדו דיני הנזיקין ודיני הביטוח.
על המערכת המשפטית לשאוף למצב בו תובע, שתביעתו נמצאה מוצדקת, ייצא בסופו של יום בלא חסרון כיס כתוצאה מהאירוע עצמו או ההליך המשפטי שננקט על-ידו. בהקשר זה ניתן לציין עניין נוסף הדורש שינוי ממשי ? עניין שכר טרחת עורכי דין. בעוד שבתי-המשפט פוסקים לרוב שכ"ט חוקי מינימלי (שאינו ריאלי) ידוע כי התובע משלם סכום גבוה יותר לעורך-דינו. מן הראוי לתקן גם עיוות זה ולפסוק לבעלי-דין שכ"ט עו"ד ריאלי שיאפשר להם לסיים ההליך כשמלוא חסרון כיסם הושב להם. כל שנותר הוא לקוות כי עתה ירימו בתי-המשפט את הכפפה גם בעניין זה.
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
האשם התורם
חברות הביטוח משתמשות פעמים רבות, גם לא בצדק, במינוח "אשם תורם" כדי לא לשלם את מלוא הפיצויים למבוטח, בהנחה שלא יתבעו אותן. כדאי לדעת כי במקרים בהם אין ביסוס לטענת החברה ומוגשת תביעה – המבוטח בדרך כלל זוכה
תגלית חדשה-ישנה של חברות הביטוח חוזרת, כך נראה, ברוח מחודשת לשדה המערכה. מדובר במינוח "אשם תורם", שבא לעולם לשימוש במקרים בהם נעוץ חלק מהאשם בתאונה גם בתובע עצמו. במקרים כאלה נוהגים בתי-המשפט "לחלק" את הנזק בין הצדדים כך שלמעשה יקבל התובע פיצוי חלקי עבור נזקיו במקום בו הוכח כי היה לו "אשם תורם" באירוע. אלא שחברות הביטוח הפכו את השימוש ב"אשם התורם" לכמעט אוטומטי וכנימוק סתום לסירובם לשלם את מלוא תגמולי הביטוח לניזוקים.
במקרים רבים בהם תובע ניזוק את נזקיו מחברת הביטוח של המזיק (ביטוח צד שלישי), נוהגת המבטחת לקזז מסכום הביטוח "אשם תורם". כך, למשל, עשוי למצוא עצמו הניזוק עם פיצוי ממנו קוזזו 10%, 20% ואף למעלה מכך. לאותו קיזוז לא נלווה לרוב נימוק ענייני למעט התיאור "אשם תורם".
שיטת מצליח
כבר אירעו לא מעט מקרים בהם ייחסה חברת הביטוח "אשם תורם" לרכב שחנה כחוק בעת שניזוק על-ידי רכב חולף, לכלי-רכב שנפגעו מאחור עת עמדו במקומם, לאחרים שניזוקו מרכב שביצע פרסה בלתי חוקית לתוך נתיב נסיעתם ועוד. את רובם המכריע של מקרים אלה ניתן לכלול בקטגוריית "שיטת מצליח", קרי: קיבל עליו הניזוק את רוע הגזירה (רוב הניזוקים) ? הרוויחה המבטחת, לא קיבל עליו (מיעוטם המוחלט של המקרים) ? הפסידה. מאחר שכמעט בכל המקרים מסוג זה מפסידה לבסוף חברת הביטוח לאחר התדיינות משפטית, ברור כי הנחת העבודה בשלה "מקוזזים" מלכתחילה אותם סכומים היא כי לא תהיה התדיינות משפטית.
אותה הנחה מתבססת על העדר רצונם של הניזוקים לנהל הליך משפטי יקר וממושך, שמעניק בסופו של דבר רווחים אדירים לחברות הביטוח. כאשר מעבירה חברת הביטוח לידכם "כתב ויתור וסילוק", קרי: ויתור מלא ומוחלט על טענותיכם כלפיה תמורת קבלת הסכום המופחת (לעיתים מופיע הכיתוב על גב ההמחאה אליו לא שמתם לב), כדאי יהיה לשקול היטב אם ברצונכם לוותר על אותו סכום או לעמוד על זכויותיכם. כדאי לדעת שחברם הביטוח אינה רשאית להתנות את תשלומו של כל סכום שאינו שנוי במחלוקת בתום-לב, וכי עליה לשלמו בתוך 30 יום.
במקרים בהם החליטו מבוטחים לעמוד על זכויותיהם זכו הם בבתי-המשפט (ברוב המכריע של המקרים) בסכום כולו בתוספת הוצאות משפט, שכר טרחת עו"ד, ריבית והצמדה ולעיתים אף ריבית מיוחדת (עד 12%) אותה רשאי בית-המשפט להעניק למי שכספיו, שאינם שנויים במחלוקת, עוכבו בידי המבטחת מעבר לתקופת 30 הימים.
תחשיב כלכלי פשוט
בכל המקרים מהסוג הנ"ל, כמעט ללא יוצא מן הכלל, תצא המבטחת מההליך המשפטי כשידה על התחתונה ולאחר שתיאלץ גם לשאת בעלות עורכי-דינה. אם סירבתם לקבל את ההמחאה המותנית תהיו זכאים להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אפילו יקבע בית-המשפט כי יש לכם "אשם תורם". זאת, מאחר שאת הסכום שאינו שנוי במחלוקת היה על המבטחת לשלם לכם ללא תנאי ואם לא עשתה כן אז תיאלץ היא לעשות כן עתה בנוסף להוצאות המתבקשות.
תופעת הייחוס הסתמי של "אשם תורם" לניזוק קיימת עדיין בשל תחשיב כלכלי פשוט, שמוכיח כי המבטחת מרוויחה מכך מאחר שרוב הניזוקים מוותרים (שלא בצדק) על קבלת מלוא התשלום ומסבסדים את המאבקים המשפטיים במעטים שכן עומדים על שלהם.
בשני פסקי-דין שניתנו לאחרונה על-ידי הרשמת איריס לושי-עבודי בבית-משפט השלום בפתח-תקוה (ת.א. 1511/03 ות.א. 1513/03) גילו המבטחות כי לא בכל מקרה יזכו למתת חינם אוטומטית של "אשם תורם". במקרה הראשון ביצע אוטובוס הנתבעים פניית פרסה לתוך נתיב נסיעת רכב התובע (בנתיב הנגדי) והסב לו נזק. המבטחת טענה באותו מקרה להיעדר אשמה בתאונה, ולחילופין ל"אשם תורם" של התובע באי-מניעת התאונה.
במקרה השני נגרמה התאונה לאחר שרכב הנתבע ביצע פניית פרסה מחניה בימין הדרך, ובשל כך פגע בו רכב התובע. בשני פסקי-הדין קבעה הרשמת כי המבטחת תשלם לתובע את מלוא נזקי הרכב נשוא האירוע, בנוסף לחלק מההוצאות הכלליות שנתבעו, שכר טרחת השמאי, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בכך היא נתנה, ובצדק רב, ביטוי גם להוצאות, הטרחה והטרדה המוסבים לתובע בשל הצורך בניהול הליך משפטי.
מן הראוי היה כי בתי-המשפט יתמכו ויחזקו מגמה זו, לפיה גם זמנו של האזרח הקטן אינו הפקר. העובדה כי בניגוד לתאגידים הגדולים מנוע האזרח הקטן מצירוף תדפיס חשבונאי או אישור רו"ח החברה על נזקיו אינה מלמדת על היות זמנו נעדר ערך כלכלי (גם במקרים בהם הפסיד תובע הנאה, מנוחה או חופשה ולא רק עבודה!).
ראוי, כי בתי-המשפט יעשו להקטנת פער חוסר היעילות המערכתי כלכלי בהרחבת השימוש בהוצאות כלליות. נראה כי זו הדרך היחידה העשויה לאפשר למי שניזוק מ"קיזוז", גם בסדר גודל של כמה מאות שקלים (שכר יום עבודה לרבים מאיתנו) לנהל הליך משפטי על המאמץ, הזמן וההוצאות הכרוכים בכך.
הרחבת מגמה מבורכת זו עשויה להפחית את הסתמכות המבטחות על חוסר היעילות המערכתי-כלכלי ולאלץ אותן לקיים את לשון החוק פשוטה כמשמעה, קרי: לשלם לניזוקים את מלוא נזקיהם (למעט במקרים בהם ברור כי קיים אשם תורם של ממש) ובתוך התקופה הקצובה לכך בחוק. לצורך זה אף קבע המחוקק את "הריבית המיוחדת" בחוק חוזה הביטוח, ומן הראוי היה שגם השימוש בו יהפוך לנפוץ יותר כדי לאלץ את המבטחות לשקול שוב אם העלות הכלכלית של עיכוב כספי הניזוקים ברשותן אכן מוצדקת.
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
חידוש אוטומטי של פוליסות ביטוח – לא בישראל
מה קורה כאשר מחדשים לכם ללא ידיעתכם את פוליסת הביטוח ומספרים לכם שהיא "מתחדשת אוטומטית" ומה דעתו של בית המשפט על כך?
סוכנים וחברות ביטוח שונים מעוניינים מאוד שתמשיכו לבטח באמצעותם גם כאשר מסתיימת הפוליסה הנוכחית שלכם. לעיתים מדלגים הללו, בשל הרצון העז לחידוש הפוליסה, על מכשול פוטנציאלי ? הסכמת המבוטח. מה קורה כשמחדשים לכם ללא ידיעתכם את הפוליסה ומספרים לכם שהיא פוליסה "מתחדשת אוטומטית", ומה קורה כאשר עבור ביטול הפוליסה דורשים מכם את הפרמיה עבור החודשים בהם הייתם "מבוטחים"?
במקרה שהיה חידשה חברת הביטוח את הפוליסה למבוטח בלא הסכמתו תוך שב"הצעת הביטוח" שמולאה על-ידי הסוכן נרשם כי ניתנה הסכמתו הטלפונית של המבוטח. משסירב המבוטח לשלם את הפרמיה פתחה כנגדו המבטחת בהליך משפטי לגבייתה.
בפסק-הדין שניתן לאחרונה, קבע בית-המשפט, כי יש לבחון בזהירות רבה חידוש אוטומטי של פוליסות ביטוח משנים קודמות. על סוכן הביטוח, שהוא שלוח
של המבטחת, מוטלת החובה לוודא כי החידוש הוא לרצונו של המבוטח. הסוכן צריך להימנע מיוזמה עצמאית, המטילה על המבוטח חבות ביטוחית שאינו מעוניין בה. בחירתו של מבוטח, לבטח נכס מסוים בשנה פלונית, אינה מתחדשת אוטומטית בשנה שלאחריה. על המבטחת, באמצעות סוכן הביטוח, לוודא באופן אופרטיבי, ורצוי בכתב, את רצונו של המבוטח בחידוש הפוליסה. זאת במיוחד לנוכח הוראות המפקח על הביטוח באשר לחידוש אוטומטי של פוליסות.
בהוראות נקבע מפורשות, כי יש להחתים את המבוטח גם על הוראת החידוש. עצם הצורך ברענון הנחיה זו, מצביע על כך שהבעייתיות היתה מוכרת למפקח על הביטוח, וכי פוליסות חודשו אוטומטית ללא הסכמת המבוטח.
באותו מקרה שוכנע בית-המשפט כי כך היה. נקבע כי לא היתה כל אסמכתא אובייקטיבית לטענת סוכן הביטוח, כי החידוש נעשה לבקשת המבוטח. עוד נקבע, כי סוכן הביטוח הוא צד מעוניין בתוצאות המשפט, ואינו עד אובייקטיבי, מכיוון ששכרו נגזר מכמות הפוליסות שהוא מפיק בשנה. ככזה, יש לבחון את עדותו בספקנות, במיוחד כאשר עדות זו היא העדות היחידה, ומולה קיימת גרסה מוצקה של המבוטח, כי לא הזמין כלל את חידוש הפוליסה, וגרסה זו נתמכת בראיות חיצוניות אחרות. לפיכך, דין התביעה להידחות, והמבטחת חויבה באותו מקרה לשלם את הוצאות המשפט למבוטח.
הממונה על הביטוח במשרד האוצר הביע כבר עמדתו לעניין חידושים "אוטומטיים" של פוליסות ביטוח. קביעתו הייתה, כי אין החוק מכיר ב"חידוש אוטומטי" של חוזה הביטוח. פוליסה תוארך אוטומטית אך ורק אם הסכימו על כך הצדדים במפורש.
לעניין זה קובעת לשון החוק במפורש כי "(א) באין הסכם אחר מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה והיא מסתיימת בחצות הלילה שבסוף יומה האחרון. (ב) הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר מ-30 ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, תוך 15 ימים ממסירת ההצעה, על סירובו. (ג) הותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו – יוארך הביטוח מדי פעם לתקופה שאורכה זהה לזה של תקופת הביטוח המוסכמת. (ד) לא הוסכם על תקופת הביטוח, רשאי כל צד לבטלו בכל עת בהודעה בכתב לצד השני; המבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר ביטול הביטוח".
נוהג שראוי שיחלוף מן העולם
נוהגן של חברות ביטוח להאריך "אוטומטית" פוליסות ביטוח, ללא הסכמת המבוטח, נוהג נפסד הוא ומן הראוי שיחלוף מן העולם. כדאי הוא שבתי-המשפט ישיתו ליבם לעניין זה, המאפשר לחברות הביטוח לגרוף לכיסן סכומים בלתי מבוטלים שלא על דעת המבוטחים, ויאמרו דברם לעניין זה, ויחייבו את המבטחות בהוצאות ריאליות בשל הטרחת המבוטח לבית-המשפט שלא לצורך וניהול ההליך עצמו. נראה כי על כל מבוטח אשר נתקל בחיובו בתשלומי פרמיה שלא כדין קיימים מספר מבוטחים שחשבונם מחויב מבלי דעת. גם מבוטחים אשר הבחינו, כי הפוליסה חודשה ללא הסכמתם מסכימים לעיתים, בדיעבד, לחידוש כדי שלא להתעמת עם המבטחת ובמקרים אחרים נאלצים לשלם מכיסם את הפרמיה עבור ביטוחם עבור תקופה שלא התבקשה.
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
אין מלווה – אין ביטוח
נהגים חדשים שנוהגים ללא מלווה – בניגוד לתנאי הרשיון, אינם מבוטחים על ידי חברת הביטוח במקרה תאונה מכיוון שהדבר משול לנהיגה ללא רשיון . גם בית המשפט מחמיר בעניין
אם אתם נהגים צעירים ? כדאי לדעת שאם אתם נוהגים ללא מלווה ? הדבר משול לכך שאתם נוהגים ללא רשיון. המשמעות היא שברוב המקרים לא תהיו מבוטחים על-ידי חברת הביטוח שלכם במקרה תאונה ? גם בביטוח מקיף וגם בביטוח צד שלישי, ולעיתים אף כשמדובר בנזקי גוף.
בית-המשפט ציטט, בהליך שהסתיים לאחרונה, את לשון החוק הקובעת כי "רשות הרישוי תציין ברשיון הנהיגה שניתן לנהג חדש את התנאי לפיו תוקפו של הרשיון מותנה בלווי בעת הנהיגה ואת התקופה שבה חלה חובת הליווי". עוד ציין בית-המשפט, כי לשון החוק, הדנה בתוקפו של רשיון הנהיגה, קובעת כי "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה לרכב מאותו סוג שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון – זולת אם פוטר מחובת רשיון נהיגה".
מכך הסיק בית-המשפט, כי הדרישה לנהיגה עם מלווה מהווה תנאי לתוקפו של רשיון הנהיגה של הנהג, ומשנמצא נוהג ללא מלווה כמוהו כמי שנוהג ללא רשיון נהיגה בר תוקף. המחוקק אף אינו משאיר זאת לשיקול דעת רשות הרישוי, אלא מורה לה בלשון ציווי שאינה משתמעת לשתי פנים לציין את הדבר על גבי רישיון הנהיגה.
לפיכך, קבע בית-המשפט כי במקרה הנדון לא היתה הנהיגה בנסיבות אותו מקרה מכוסה בפוליסה שהוציאה המבטחת, ולכן גם לא קמה עליה החבות לשיפוי התובע בגין נזקיו.
הלכה מחייבת
במקרה נוסף שהיה, קבע בית-המשפט כי גם זכותו של מבוטח לקבלת תגמולי ביטוח מהמבטחת בשל נזקי גוף, אינה קמה בשל נהיגתו ללא מלווה.
נראה כי בתי-המשפט מייחסים חומרה יתרה לנהיגה של נהג חדש בלא מלווה, ואינם מהססים לשלול לחלוטין את זכותם של אותם נהגים לקבלת תגמולי הביטוח, בין עם המדובר בנזקי גוף ובין אם עסקינן בנזקי רכוש.
כדאי, אם כן, לדעת שלנהיגה ברכב שלא לפי תנאי הרישיון עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת במקרה של נזקי גוף או רכוש לעצמכם או לצדדים שלישיים. נראה שפסיקת בתי-המשפט בעניין זה הפכה לאחרונה להלכה מחייבת וכדאי לייחס לה את החשיבות המתבקשת.
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
השוואת כיסוי ועלויות בביטוח רכב
השוואת כיסוי ועלויות בביטוח רכב
השוואת הכיסוי.
טיפים לחיסכון בפרמיה.
א. השוואת הכיסוי – בהשוואת התנאים יש לקחת בחשבון את הגורמים הבאים:
גבולות אחריות כלפי צד ג' רכוש – הקפידו לקבל מידע בכתב על גובה גבול האחריות המוצע לכם – שימוש לב לכך שאתם יכולים לקבל הצעה לגבול אחריות של 250,000 ש"ח ממבטח אחד והצעה ל- 4,000,000 ש"ח (אם אתם משתייכים לחברה גדולה). למרבה האבסורד לפעמים דווקא מי שמציע לכם גבולות אחריות גבוהים יותר אינו דורש פרמיה גבוהה יותר מזה שמציע לכם גבולות אחריות נמוכים.
בביטוח צד ג' בידקו גם
גבול האחריות - קיימים הבדלים של מאות אלפי שקלים או אפילו יותר בין תוכניות הביטוח השונות. מדי פעם בפעם אני רואה מודעות בעיתונים (הגורמות לי לכאב עיניים) לשיווק ביטוח צד ג' הנוקבות בגובה הפרמיה בלבד.
אפשרויות התשלום ? מספר התשלומים שניתן לפרוס ללא דמי אשראי, מספר התשלומים שניתן לפרוס בתשלום דמי האשראי ושיעורם.
השתתפות עצמית בתביעות ? קיימים הבדלים בגובה סכום ההשתתפות העצמית בין המבטחים השונים. כמו כן קיימת אפשרות לרכישת ההשתתפות העצמית בחלק מתוכניות הביטוח שגם את תנאיה מן הראוי לבדוק.
משך הזמן בו מטפל המבטח בתביעות צד ג' ? העיכוב עלול לגרום להגשת תביעות ע"י הצד השלישי כנגד המבוטח.
אפשרות לביטוח טיפול בתביעות כלפי צד ג' – שמגיש המבוטח כנגד צד ג' ע"י עו"ד מטעם המבטח מן הראוי לבדוק את תנאי הכיסוי הביטוחי.
אפשרות לרכישת ביטוח משלים לחובה ? כיום ניתן לקבל בביטוח ציי רכב בלבד ? לפי הנחיות המפקח על הביטוח.
אפשרות לרכישת כינון אוטומטי של גבול האחריות לאחר נזק ללא תשלום פרמיה לאחר התביעה.
אפשרות לרכישת כיסויים נוספים בביטוח צד ג' בלבד, למשל:
שירותי דרך וגרירה.
הוצאות הגנה משפטית במשפט פלילי (מהם התנאים, מהו גבול האחריות ומה גובה סכום ההשתתפות העצמית).
כיסוי למכשירי חשמל ברכב (מהם התנאים, מהו גבול האחריות ומה גובה סכום ההשתתפות העצמית).
כיסוי לשבר שמשות הרכב (מהם התנאים, מהו גבול האחריות ומה גובה סכום ההשתתפות העצמית ? או האם בוטלה).
מערכת שמע ברכב (מהם התנאים, מהו גבול האחריות ומה גובה סכום ההשתתפות העצמית).
תאונות אישיות בשל תאונה ברכב ? מי המבוטח האם רק הנהג או גם הנוסעים האם הכיסוי כולל גם נכות בנוסף למקרה מוות ומה גובה סכום הפיצויים.
הרחבות נוספות (מהם התנאים, מהו גבול האחריות ומה גובה סכום ההשתתפות העצמית).
ההשתתפות העצמית: יש להשוות בקטגוריות הבאות:
נזק המטופל במוסך רגיל.
נזק המטופל במוסך הסדר.
נזק שנגרם ע"י נהג צעיר/חדש.
תביעות צד ג'.
ירידת ערך.
אמצעי מיגון – יש הבדל בדרישות בין חברות הביטוח השונות. עם כל ההמלצה לנקוט במרב אמצעי הזהירות ע"מ למנוע נזקים יש לקחת בחשבון, כי אמצעי המיגון עולים כסף ודרישה לשיפור אמצעי מיגון קיימים יש להוסיף לחשבון עלות הביטוח בשנה הראשונה.
הטבות בתעריף:
באיזה גיל נחשב נהג חדש?
כינון הפוליסה – השבת סכום הביטוח לקדמותו לאחר נזק ללא תוספת פרמיה.
ביטוח משלים לחובה ללא תוספת פרמיה.
ביטוח חבילה ללא תוספת פרמיה כולל: גרירה, שמשות, רכב חליפי, הגנה במשפט פלילי, רדיו עד 1000 ש"ח.
תנאי הפוליסה – הטבות שניתנות ע"י המבטחים מעבר לתנאי המינימום המחויבים עפ"י חוק לביטוח רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון – הפוליסה התקנית.
אובדן מוחלט – טוטל לוס – כבר בנזק של 45% מערך הרכב.
טיפול בתביעות שהמבוטח תובע צד ג' ע"י עו"ד על-חשבון המבטח.
ערך כינון- חדש תמורת ישן בנזק טוטאלי לרכב פרטי שגילו אינו עולה על שנה אחת.
הטבות שניתנות לפעמים לחברות גדולות:
השתתפות עצמית אחת לנזק שמעורבים בו מספר כלי רכב של אותו המבוטח.
כל רכב נחשב לרכב צד ג' כלפי השני.
אי ניכוי הפחתה כלשהי בשל רכב חברה מתגמולי ביטוח בשל נזק כללי.
הנחות בביטוח חובה בגין העדר תביעות, גיל נהג ומשתנים אחרים כפי שמקובל אצל חלק מהמבטחים.
התעריפים לביטוח רכב חובה אינם אחידים – אם אתם מחזיקים במספר כלי רכב בהחלט ייתכן שהמחיר לביטוח רכב א' יהיה נח יותר בחברה אחת והמחיר לרכב ב' יהיה נח יותר בחברה אחרת. הפתרון יכול לעשות ביטוח בחברות שונות באמצעות סוכן אחד העובד עם מספר חברות.
ראו גם
www.albit.co.il/car.htm
מקור המאמר: www.Articles.co.il – מאמרים לשימוש חופשי
